אם נתבונן מהצד ונתהה על ההתנהלות והתנהגות שלנו בכל מעגלי החיים, נמצא שיש לנו מטרה אחת נעלה והיא  שיראו אותנו, שנהיה במרכז העניינים, לא בצד, או בקיצור שנרגיש משמעותיים עם תחושת שייכות טובה.

ילדים הם יצורים חכמים שמסיקים מסקנות במהירות  ולומדים מהר מצבים ותוצאות, גם הם  רוצים להיות במרכז והם יעשו הכל אבל הכל כדי שנראה אותם.

תבחנו את עצמכם… על פי רוב הורים (..השכנים, לא אנחנו!), וגם מסגרות חינוך, רואים את הילד ומתייחסים אליו כאשר הוא טועה או מפריע ובכך שמים אותו במרכז. בלי להתכוון בכלל הם מעודדים אותו להתנהגות לא טובה, הילד לא יפסיק להפריע כי כפי שציינו הוא למד שבמקום הזה רואים אותו. ואל תטעו, אין ולא תהיה לו כוונה לזוז משם ולשפר את ההתנהגות, הוא לא יהיה מוכן לפספס את זה שהוא זוכה להתייחסות ונמצא  "במרכז העניינים", גם במחירים כבדים  של גערה כעס מצידנו ואפילו עונש חמור או השעייה.

אז במקום להעיר הערות ולהתייחס להתנהגות לא טובה בואו נבחר להתעלם לחלוטין, ולהתייחס רק לדברים המשמעותיים שבאמת מחייבים התערבות.

כן כן, תרפו! תבחרו לנשום עמוק עמוק ומתוך מודעות מלאה לראות רק את הדברים הטובים בלבד, ותנו משוב חיובי על כל השתדלות, על כל מאמץ קטן והתנהגות טובה.

מהר מאד הילד  לומד לעבור למתרס השני ומרגיש שייך כיון  שרואים מוקירים ו"מתגמלים" אותו במקום החדש. בדרך פלא הוא  יחזק התנהגות טובה, יהיה מואר חיוני ורגוע, ויותר מזה עם התמדה  מתמשכת הוא  יזנח את כל "מעלליו" הקודמים כיון שזה לא עובד לו יותר…שם כבר לא רואים אותו !

תחושת שייכות טובה וכבוד מעניקה לילד אומץ לחיים ומעודדת אותו  להצלחה ושיתוף פעולה.

ואם לסכם במשפט אחד, תתחילו להאיר ובדברים המשמעותיים שמחייבים התערבות, תעשו את זה על דרך החיוב!

אשמח לשמוע איך זה עבד לכם!