כל הורה שואף ומבקש לחנך באופן הכי טוב שניתן את ילדו, 

אין הורה שלא מייחל לכך שילדו יצמח יגדל ויגיע להישגים והכי חשוב שיהא מאושר בריא וחסון בנפשו. ובכל זאת מה קורה לנו ההורים, איך זה שלא כל כך עובד לנו?!

הורים רבים מרבים לפנק את הילד ובכך מדגישים ושמים אותו תמיד במרכז. התנהלות זו של ההורים באה מסיבות רבות, כמו מילוי חסכים של ההורה והרגעת המצפון כיוון שנעדרים מהבית והמחשבה שהילד יעריך זאת אם לא היום אז אוליי בעתיד, ועוד.. 

יש הורים אשר נותנים הגנה וחסות יתר, דבר שבא לידי ביטוי בכך שעושים הכל עבורו, מגנים עליו מפני העולם, מנסים להקל עליו שלא יחווה מאמץ אכזבה, צער כשלון ואי נוחות ושתמיד תמיד יהיה מרוצה ו"מאושר" . 

אולם מתקבלת תוצאה הפוכה. הילד אינו מעריך כלל את הנתינה האין סופית, ויותר מכך הינו מצוי תמיד בתחושה לא מסופקת , תובעני, מרגיש מקופח ומתלונן באופן קבוע. ככל שהזמן עובר והילד נעשה בוגר יותר וברבות הימים מבוגר, מצטברים אצלו רגשות כעס ותסכול רבים נוכח חוסר מסוגלותו  לחיים, כיון שאין לו כלים להתמודד. וההורים מתוסכלים נוכח "המובן מאליו" התובענות וחוסר יכולתו של הילד לתפקד בחיי היום יום.  

הורים מגוננים, מונעים מהילד התמודדות והכנה לחיים ויותר מכך הם מעבירים מסר לילד "אינך יכול, אתה לא מסוגל להתמודד, אתה לא תצליח, אתה חלש"

מחקרים רבים מראים שפינוק , הגנה וחסות יתר, מותירים ילדים עם תחושת אומללות בדומה לילדים שנזנחו. לרוב ילדים אלו אינם תופסים את המציאות כהוויתה, חשים חוסר אונים, הינם  חסרי בטחון, חסרי כלים לחיים וחסרי עמוד שדרה. מצויים במצב של חוסר שליטה ובהירות בחייהם, והופכים לשתלטנים תוקפניים ומניפולטיביים. מפתחים בעיות נפשיות ולרוב חווים  בעיות חברתיות קשות עד כדי דחייה חברתית וקשיי הסתגלות במסגרות השונות.

העברת אחריות שיתוף ומועילות בהתאם לכל גיל, ביחד עם עידוד אהבה, סמכות הורית והצבת גבולות ברורים, בדברים המשמעותיים בחייו של הילד, מאפשרים לו מרחב ובטחון רב . הילד פנוי רגשית להתנסות ולחוות דברים חדשים ויהא לו האומץ להתמודד עם אתגרים שמזמנים לו החיים.

ממצוות התורה בהן מחוייב האב לבנו בין היתר, היא "ללמדו תורה" שהיא דרך לחיים, ללמדו מוסר ומידות טובות, על מנת שיהא חביב על הבריות וידע להתנהג במצבים חברתיים, "ללמדו אמנות", שיהא לו מקצוע ומלאכה, על מנת שיוכל להתפרנס, "ולהשיטו בנהר"… שילמד לשחות ולשרוד בחיים, תרתי משמע !

כל אלה באים להבטיח כי ניטע בילדינו  אומץ וכלים איתנים וללמדם כיצד לצלוח את אתגרי החיים. יהי רצון שביחד עם עשייה מאומצת נזכה לראות נחת בגידול ילדינו, ובעזרת ה' וברחמיו, תתקיים בהם "ברכת הבנים" ויהיו תמיד מבורכים, אמן!